×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם מאכלות אסורות ט״זרמב״ם
;?!
אָ
(א) כל השיעורין האלו שנתנו חכמים לדבר האסור שנתערב במינו המותר, בשלא היה הדבר האסור מחמץ, או מתבל, או דבר חשוב כשהואא עומד כמות שהוא ולא נתערב ונדמע בדבר המותר. אבל אם היה מחמץ, או מתבל, או דבר חשוב, אוסר בכל שהוא: (ב) כיצד, שאור של חיטין של תרומה שנפל לתוך עיסת חיטין של חולין, ויש בו כדי לחמץ, הרי זו העיסה כולה מדומעתב, וכן תבלין של תרומה שנפלו לקדירת חולין, ויש בהן כדי לתבל, והן ממין החולין, הכל מדומע, אף על פי שהשאור או התבלין אחד מאלף. וכן, שאור של כלאי הכרם לתוך העיסה, או תבלין של ערלה לתוך הקדירה, הכל אסור בהנייה: (ג) דבר חשוב שהוא אוסר במינו בכל שהוא, שבעה דברים, ואלו הן, אגוזי פרך, ורימוני בדן, וחביות סתומות, וחלפות תרדין, וקולסי אכרובג, ודלעת יוונית, וכיכרות של בעל הבית: (ד) כיצד, רימון אחד מרימוני בדן שהיה ערלה, ונתערב בכמה אלפים רימונים, הכל אסור בהנייה. וכן, חבית סתומה של יין ערלה אוד כלאי הכרם שנתערבה בכמה אלפים חביות סתומות, הכל אסורין בהנייה. וכן שאר השבעה דברים: (ה) וכן, חתיכה של נבילה, או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג טמאים, שנתערבה בכמה אלפים חתיכות, הכל אסור, עד שיגביה אותה חתיכה, ואחר כך ישער השאר בשישים. שאם לא הגביהה, הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה, והחתיכה חשובה אצלו, שהרי מתכבד בה לפני האורחין: (ו) והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב, או של חולין שנשחטו בעזרה, שהרי הן אסורין בהנייה מדבריהםה, כמו שיתבאר בהלכות שחיטה, אוסרין בכל שהן עד שיגביה אותן. וכן, גיד הנשה שנתבשל עם הגידין או עם הבשר, בזמן שמכירו, מגביהו והשאר מותר, שאין בגידים בנותן טעם, ואם אינו מכירו, הכל אסור, מפני שהוא בריה בפני עצמהו הרי הוא חשוב ואוסר בכל שהוא: (ז) וכן, כל בעלי חיים חשובין הן, ואינן בטלים. לפיכך שור הנסקל שנתערב באלף שוורים, ועגלה ערופה באלף עגלות, או ציפור מצורע השחוטה באלף ציפורים, או פטר חמור באלף חמורים, כולן אסורין בהנייה. אבל שאר הדברים, אף על פי שדרכן לימנות, הרי אלו עולין בשיעורן: (ח) כיצד, אגודה של ירק מכלאי הכרם שנתערבה במאתים אגודות, או אתרוג של ערלה שנתערב במאתים אתרוגין, הכל מותר. וכן כל כיוצא בזה: (ט) ייראה לי שכל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מן המקומות כגון אגוזי פרך ורימוני בדן בארץ ישראל באותן הזמנים, שהוא אוסר בכל שהוא לפיז חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן, ולא הוזכרו אלו אלאח שהן אוסרין בכלט שהן בכל מקום, והוא הדין לכל כיוצא בהן בשאר מקומות. ודבר ברור הוא שכל איסורין האלו מדבריהם: (י) נפל רימון אחד מן התערובת הזאת לשני רימונים אחרים מרימוני בדן, ונפל מן השלשה רימון אחד לרימונים אחרים, הרי אלו האחרים מותרין, שהרי הרימון של תערובת הראשונה בטל ברוב. ואם נפל מן התערובת הראשונה רימון לאלף, כולן אסורין, לא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקו, שאם יפול מן התערובת השניה למקום אחר אינו אוסר. וכן כל כיוצא בזה: (יא) נתפצעו אגוזים אלו שנאסרו כולן מפני אגוז ערלה שביניהן, או נתפררו הרימונים, ונתפתחו החביות, ונתחתכו הדלועין, ונתפרסו הכיכרות, אחר שנאסרו, הרי אלו יעלו באחד ומאתים. והוא הדין לחתיכת נבילה שנידוכה בכללי החתיכות, ונעשה הכל כמוהיא, שהיא עולה בשישים: (יב) ואסור לפצעיב האגוזים ולפרר הרימונים ולפתוח החביות אחר שנאסרו כדי שיעלו באחד ומאתים, שאין מבטלין איסור לכתחילה. ואם עשה כן, קונסין אותו ואוסרין עליו, כמו שביארנו: (יג) שאור של כלאי הכרם ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ובשניהן כשיצטרפויג כדי לחמץ, אותה עיסה אסורה לישראל ומותרת לכהנים. וכן, תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך הקדירה, ולא באחד מהן כדי לתבל, ובשניהן כדי לתבל, אותה קדירה אסורה לישראל, שהרי דבר האסור להם תיבלה, ומותרת לכהנים: (יד) תבלין שהן שנים או שלשה שמות ממין אחד, או שלשה מינין משם אחד, מצטרפין לתבל ולאסור, וכן לחמץ. כיצד, שאור של חיטים ושאור של שעורים, הואיל ושם שאור אחד הוא, אינן כמין ושאינו מינו, אלא הרי הן כמין אחד, ומצטרפיןיד לשער בהן כדי לחמץ בעיסה של חיטין, אם היה טעם שניהם טעם חיטים, או כדי לחמץ בעיסה של שעורים, אם היה טעם שניהן טעם שעורים: (טו) שלשה שמות ממין אחד כיצד, כגון כרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גינה, אף על פי שלכלטו אחד מהן שם בפני עצמו, הואיל והם מין אחד, מצטרפין לתבל: (טז) עיסה מחומצת שנפל לתוכה שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם, וכן, קדירה מתובלת שנפלו לתוכה תבלין של תרומה או של ערלה או שלטז כלאי הכרם, אם יש בשאור כדי לחמץ אילו היתה העיסה מצה, ובתבלין כדי לתבל הקדירה אילו היתה תפילה, הרי הכל אסור. ואם אין בהם כדי לתבל ולחמץ, יעלו בשיעורן, תרומה באחד ומאה, וערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים: (יז) התרומה מעלה את הערלה ואת כלאי הכרם. כיצד, סאה תרומה שנפלה לתשעה ותשעים סאהיז חולין, ואחר כך נפל לכל חצי סאה של ערלה או של כלאי הכרם, אין כאן איסור ערלה ולא איסור כלאי הכרם, שהרי עלה באחד ומאתים, אף על פי שמקצת המאתים תרומה: (יח) וכן, הערלה וכלאי הכרם מעלין את התרומה. כיצד, מאה סאה של ערלה או של כלאי הכרם שנפלו לעשריםיח אלף של חולין, נעשיתיט כל התערובת עשרים אלף ומאה, ואחר כך נפל לכל מאתים סאה וסאהכ של תרומה, הרי הכל מותר, ותעלה התרומה באחד ומאה, ואף על פי שמקצת המאה המעלין אותה ערלה או כלאי הכרם: (יט) וכן, הערלה מעלה את כלאי הכרם, וכלאי הכרם את הערלה, וכלאי הכרם את כלאי הכרם, והערלה את הערלה. כיצד, מאתים סאה של ערלה או של כלאי הכרם שנפלו לארבעים אלף חולין, ואחר כך נפל לכל מאתים סאה וסאה של ערלה או של כלאי הכרם, הריכא הכל מותר, שכיון שבטל האיסור שנפל תחילה, נעשה הכל כחולין המותרין: (כ) בגד שצבעו בקליפי ערלה, יישרף. נתערב באחרים, יעלה באחד ומאתים. וכן, תבשיל שבישלו בקליפי ערלה, ופת שאפייה בקליפי ערלה, או בכלאי הכרם, יישרף התבשיל והפת, שהרי הנאתו ניכרת בהן. נתערבו באחרים, יעלו באחד ומאתים. (כא) וכן, בגד שארג בו מלוא הסיט שצבעו בערלה, ואין ידוע אי זה הוא, יעלה באחד ומאתים. נתערבו סממניכב ערלה בסממני התר, יעלו באחד ומאתים. מי צבע במי צבע, יבטל ברוב: (כב) תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי הכרם, בין חדש בין ישן, יוצן, ואחר כך ייחםכג אותו בעצי התר. ואם בישל בו קודם שיוצן, בין פת בין תבשיל, הרי זה אסור בהנייה, ששבחכד עצי איסור בפת או בתבשיל. גרף את כל האש, ואחר כך בישל או אפה בחומו של תנור, הרי זה מותר, שהרי עצי איסור הלכו להם: (כג) קערות וכוסות וקדירות וצלוחיות שבישלן היוצר בקליפי ערלה, הרי אלו אסורין בהנייה, שהרי דבר האסור בהנייה עשה אותן חרשכה: (כד) פת שבישלה על גבי גחלים של עצי ערלה, מותרת. כיון שנעשו גחלים, הלך איסורן, אף על פי שהן בוערות. קדירה שבישל אותה בקליפי ערלה או בכלאי הכרם ובעצי התר, הרי התבשיל אסור, ואף על פי שזה וזה גורם, שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי ההתר, ונמצא מקצת הבישול בעצי התר ומקצתו באיסור: (כה) נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות, וכן ערוגה של כלאי הכרם בערוגות, הרי זה לוקט לכתחילה מן הכל, ואם היתה נטיעה במאתים נטיעות, וערוגה במאתים ערוגות, הרי כל הנלקט מותר, ואם היו בפחות מזה, הריכו כל הנלקט אסור. ולמה התירוכז ללקוט לכתחילה, והיה מן הדין שאוסרין לו הכל עד שיטרח ויוציא הנטיעה והערוגה האסורה, שהדבר חזקה שאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת, ואילו היה יודעה, היה מוציאה: (כו) המעמיד גבינה בשרף פגי ערלה, או בקיבת תקרובת עבודה זרה, או בחומץ יין של גויים, הרי זו אסורה בהנייה, אף על פי שהוא מין בשאינו מינו, ואף על פי שהוא כל שהוא, שהרי הדבר האסור הוא הניכר, והוא שעשה אותה גבינה: (כז) הערלה וכלאי הכרם דין הפירות שלהן שיישרפו, והמשקין שלהן ייקברו, מפני שאי אפשר לשרוף המשקין. (כח) יין שנתנסך לעבודה זרה שנתערב עם היין, הכל אסור בהנייה בכל שהוא, כמו שאמרנו:
במה דברים אמורים, בשהורק היין המותר על טיפה של יין נסך. אבל אם עירה יין נסך מצלצול קטן לתוך הבור של יין, אפילו עירה כל היום כולו, ראשון ראשון בטל. עירה מן החבית, בין שעירה מן המותר לאסור או מן האסור למותר, הכל אסור, מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול:
(כט) נתערב סתם יינם ביין, הרי זה אוסרכח בכל שהוא לשתייהכט, ויימכר כולו לגויים, ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח, וייהנה בשאר המעות. וכן, אם נתערבה חבית של יין נסך בין החביות, הכל אסורין בשתייה ומותרין בהנייה, ויוליך דמי אותה חבית לים המלח כשימכור הכל לגויל. וכן בחבית של סתם יינם: (ל) מים שנתערבו ביין, או יין במים, בנותן טעם, מפני שהן מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים, בשנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור, אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר, ראשון ראשון בטל, והוא שיורק מצלצול קטן שהואלא מריקלב ויורד מעט מעט. והיאך יהיו המים אסורין, כגון שהיו נעבדין, או תקרובת עבודה זרה: (לא) בור של יין שנפל לתוכו קיתון של מים תחילה, ואחר כך נפל לתוכו יין נסך, רואין את יין ההתר כאילו אינו, והמים שנפלו משערין בהן עם יין נסך, אם ראויין לבטל טעם אותו יין נסך, הרי המים רבין עליו ומבטלין אותו והרילג הכל מותר: (לב) יין נסך שנפל על הענבים, ידיחן והן מותרות באכילה. ואם היו מבוקעות, בין שהיה היין ישן בין שהיה חדש, אם נתןלד טעם בענבים, הרי אלו אסורות בהנאהלה, ואם לאו, הרי אלו מותרות באכילה. (לג) נפל על גבי תאניםלו, הרי אלו מותרות, מפני שהיין פוגם בטעם התאנים: (לד) יין נסך שנפל על החיטים, הרי אלו אסורות באכילה ומותרות בהנייה. ולא ימכרם לגוי, שמא יחזור וימכרם לישראל. אלא כיצד עושה, טוחן אותן ועושה מהן פת, ומוכרה לגויים שלא בפני ישראל, כדי שלא יקחו אותה ישראל מן הגוי, שהרי הפת שללז גויים אסורה, כמו שיתבאר. ולמה אין בודקין את החיטין בנותן טעם, מפני שהן שואבות, והיין נבלע בהן: (לה) יין נסך שהחמיץ, ונפל לתוך חומץ שיכר, אוסר בכל שהוא, מפני שהוא במינו, ששניהן חומץ הן. ויין שנתערב עם החומץ, בין שנפל חומץ ליין בין שנפל יין לחומץ, משערין אותו בנותן טעם:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ת3: שהוא. וכך ד (גם פ, ק). אך הכוונה: כאשר הוא עומד בפני עצמו.
ב ד (גם פ, ק) [מ׳זו׳]: העיסה כולה מדומע. שינוי לשון לגריעותא.
ג ד (גם פ): כרוב. אך במשנה ערלה ג, ח בכ״י רבנו כבפנים.
ד בד׳ נוסף: של. אך בכתבי⁠־היד לית.
ה ת2-1 (מ׳בהנייה׳): מדבריהם בהנאה. ת3: מדבריהם בהנייה. ד: מדבריהן בהנייה.
ו ד (גם פ, ק): עצמו. אך מוסב על ׳בריה׳.
ז כך ת3-1. בא׳ לית מ׳שהוא׳.
ח בד׳ (גם פ) נוסף: לפי. אך אם רצה להבהיר היה לו להוסיף: לומר, או: ללמד.
ט ד: כל. שינוי לשון לגריעותא.
י ד: בכל. שינה את המשמעות.
יא בת2 תוקן ל: כמותה. ד: כמות (והפסיק צ״ל אחרי ׳שהיא׳). שינוי לשון לגריעותא.
יב ד (גם פ): לפצוע. אך במשנה שבת יז, ב בכ״י שהוגה מכ״י רבנו כבפנים (והוא בבנין פיעל, ע׳ שבת קטו.).
יג בד׳ נוסף: יש בהם. תוספת לשם הבהרה.
יד ד: ומצטרף. אך אחד אינו מצטרף עם עצמו...
טו ד: שכל. שינוי לשון לגריעותא.
טז ד (גם פ) [מ׳או׳]: ושל. אף זה שינוי לשון לגריעותא.
יז בת3-1 לית. וכך ד (גם פ, ק).
יח ד: לתוך עשרים. שינוי לשון שלא לצורך.
יט ת2-1: נעשת. וכך ד (גם פ, ק).
כ ד (מ׳מאתים׳): מאה סאה סאה (והקריאה: לְכל מאה סאה, סאה). כנראה שלא הבין את הלשון ׳לַכֹּל מאתים סאה וסאה׳, שפירושה שנפלו לתערובת מאתים ואחת סאין, ושינה (אך בהלכה הבאה לא שינה).
כא בד׳ (גם ק) לית. אך בהלכה הקודמת לא השמיטה.
כב ד (גם פ, ק): סמני. וכן בסמוך. בטיוטת פיהמ״ש שבת א, ד בכ״י רבנו: סמנין, אך במשנה שם בכ״י שהוגה מכ״י רבנו: סממנין.
כג ת3: יחם. וכך ד. ע׳ לעיל יא, כב הערה 1.
כד ד (גם ק): יש שבח. שינוי לשון לגריעותא.
כה ת3: חרס. ד: חדש. ושיבוש הוא.
כו בד׳ לית. קיצור מכוון.
כז בת3 נוסף: לו. וכך ד (גם פ, ק).
כח ד: אסור. שינוי לשון לגריעותא.
כט ד (גם פ, ק): בשתייה. נגרר מהשינוי שבהערה הקודמת.
ל כך ת3-1. א: הגוי.
לא ד (גם פ, ק): שהיה. שינוי לשון לגריעותא.
לב כך ת3-1. א: מוריק.
לג ב9: ויהיה. וכך ד (גם פ).
לד ד: נותן. שינוי לשון לגריעותא.
לה ב9, ת3: בהנייה. וכך ד (גם פ, ק).
לו כך ב9, ת3-1. בא׳ לית מ׳בענבים׳ (דילוג מחמת הדומות).
לז ב9, ת3-2 (מ׳הפת׳): פת. וכך ד (גם פ, ק).
E/ע
הערותNotes
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×